גזר דין בתיק ת"פ 8166-09

כללי

1.         בתאריך 11.07.09 בסמוך לשעה 03:15, בקרבת מועדון "הפורום" בבאר שבע, נהג הנאשם ברכב בו נסעה גם חברתו, כשהוא תחת השפעת משקאות משכרים. שוטרת הורתה לו לעצור והוא עצר. היא ניגשה לרכבו וביקשה ממנו לבצע בדיקת נשיפה. השוטרת הוציאה את ערכת הבדיקה מהניידת ואז הנאשם נסע במהירות מהמקום. השוטרת נסעה אחריו והוא המשיך בנסיעתו. קבוצת הולכי רגל שהיתה בנתיב נסיעת הנאשם נאלצה לקפוץ הצדה כדי להימנע מפגיעה מרכבו. הנאשם המשיך בנסיעה כברת דרך מסוימת כשהניידת נוסעת אחריו.

על רקע העובדות המתוארות - בהן הודה הנאשם, הוא הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 (א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ובעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, לפי סעיף 26(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961.

2.         הודאת הנאשם באה במסגרת הסדר טיעון. ההסדר לא כלל הסכמה לעניין העונש אך הוסכם כי שירות המבחן יכין תסקיר על הנאשם.

תסקירי שירות מבחן

שירות המבחן הגיש שני תסקירים על הנאשם, בהם צוינו בין היתר הדברים הבאים:

הנאשם בן 28, רווק. אמו מתה בהיותו כבן שנתיים ואביו נפטר בהיותו כבן עשר. הנאשם סיים 9 שנות לימוד וגדל במשפחות אומנות ובפנימיות. בצעירותו התחבר לחברה שולית ומגיל 14 החל לצרוך סמים. הוא הסתבך בפלילים ובגיל 16 נשלח בצו בית משפט לנוער ל"חוות שדה בר", שם התגורר עד גיל 18.

מזה כ- 4 שנים הוא עובד כמלגזן במפעלי חבל מעון ומקפיד על רצף תעסוקתי. הוא מוערך ע"י מעסיקיו ולאחרונה קיבל קביעות בעבודה. כחלק ממסגרת העבודה הוא מתגורר בשכירות בקיבוץ מגן.

בהתייחסו לעבירה, מודה בביצועה, אך מתקשה לקחת אחריות מלאה עליה. טען, כי ברח מהשוטרים משום שחשש מתגובתם. לדבריו, הייתה במקום קבוצת אנשים שעמדה במרחק של כ- 20 מטרים ממנו. הביע חרטה.

שירות המבחן התרשם כי לנאשם יכולת ביטוי טובה ואינטליגנציה תקינה. הוא מסוגל ליצור קשרי אמון בסיסיים סבירים. בעל כוחות ויכולת הישרדות גבוהה. גדל בעזובה רגשית קשה, ללא דמויות מכילות, אוהבות ומכוונות. חש תחושות קשות של בדידות. על רקע זאת מתקשה לקבל החלטות שקולות בחייו, נוטה להרפתקנות, להרס עצמי, ולהסתבכויות עם החוק. עם זאת, הוא משקיע מאמץ רב ומגייס כוחות בכדי לתפקד באופן חיובי.

שירות המבחן העריך כי העבירה נעברה על רקע פזיזות ושיקול דעת מוטעה, תוך קושי לבחון אלטרנטיבות נוספות, ומתוך חשש להסתבכות נוספת.

שירות המבחן סבר כי ענישה מחמירה של מאסר בפועל, עשויה לקטוע את ההישגים שהשיג הנאשם ולהוביל להעמקת מעורבותו הפלילית, ניהול אורח חיים עברייני ומעבר לשימוש בסמים קשים.

שירות המבחן סבר שקיימת חשיבות לאפשר לנאשם להמשיך במקום עבודתו והמליץ להטיל עליו שירות לתועלת הציבור או מאסר קצר לנשיאה בעבודת שירות תוך שילובו בקבוצה טיפולית.

טענות הצדדים

1.         ב"כ המאשימה טענה כי מעשיו של הנאשם חמורים והיה בהם לסכן את הולכי הרגל שנאלצו לקפוץ הצדה כדי להימנע מפגיעה. היא הפנתה לעברו הפלילי והתעבורתי וביקשה לדחות את המלצת שירות המבחן ולגזור על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופסילת רישיון נהיגה לפרק זמן ממושך.

2.         ב"כ הנאשם טענה כי מעשי הנאשם מצויים ברף הנמוך של העבירה העיקרית בה הורשע. היא ציינה את נסיבות חייו המיוחדות, את הודאתו - במשטרה ובבית המשפט ואת הסיכון הטמון בשליחתו למאסר. היא ביקשה להעדיף את שיקום הנאשם על פני ענישתו בחומרה והציעה לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהטיל עליו מאסר לנשיאה בעבודת שירות.

3.         הנאשם אמר כי הוא מצטער על מעשיו וביקש מבית המשפט לאפשר לו להמשיך בדרך בה הוא נמצא. הוא ציין כי הוא ממוקד בעבודה ורוצה לשקם את חייו, להתחתן ולהקים משפחה.

דיון והכרעה

1.         נקודת המוצא העיקרית לעונש שיש להטיל על נאשם, היא המעשה שעשה.